הגנת השכר מתייחסת לאמצעים ולתקנות הקיימים לשמירה על זכויות ואינטרסים של עובדים בנוגע לשכרם. זה כרוך בהבטחה שהעובדים יקבלו את שכרם הראוי בזמן ובמלוא, ללא כל ניכויים או עיכובים בלתי מורשים. חוקים ומדיניות הגנת השכר מיושמים כדי למנוע גניבת שכר, ניצול ושיטות עבודה לא הוגנות.
אמצעי הגנת השכר עשויים לכלול:
1. חוקי שכר מינימום: קביעת שכר מינימום חוקי שמעסיקים חייבים לעמוד בו, תוך הבטחת העובדים לקבל שכר הוגן וראוי לחיים.
2. שקיפות שכר: דרישה מהמעסיקים לספק דפי שכר מפורטים, המציגים את פירוט השכר, הניכויים וכל הטבות או קצבאות נוספות.
3. תשלום בזמן: אכיפת תקנות המחייבות תשלום מהיר של שכר, לרוב על פי לוח שכר קבוע (למשל, שבועי, דו שבועי או חודשי).
4. חוקים נגד אפליה: איסור על אפליה בשכר על בסיס גורמים כמו מגדר, גזע, דת או מוגבלות, תוך הבטחת שכר שווה עבור עבודה שווה.
5. מנגנוני אכיפה: הטמעת מנגנוני דיווח של עובדים על הפרות שכר והבטחת עונשים או סעדים מתאימים בגין אי ציות של מעסיקים.
על ידי קידום הגנת השכר, ממשלות שואפות לשמור על זכויות העובדים, למנוע ניצול ולשמור על נוהלי העסקה הוגנים ושוויוניים.
